יצור מזון

חלק גדול מהווי אדמאמא נסב סביב המזון. ואורח חיים מקיים קשור ביצור מזון והכנתו, ליקוט יבול בעונתו ושימור לעונות המחסור.היבול הכי שופע באדמאמא היה החוביזה. בחורף המשק היה מתכסה בצמחי חלמית שהתענגו על האדמה הפוריה אחרי שנים של חיפוי, ויחד עם חום החורף בנגב והמים שנשמרו באדמה הכבדה את רובם אפשר היה להגדיר כעצים קטנים.כל שנה בחורף היינו אוכלים את עלי החוביזה במתכונים שונים: ירק מאודה עם בצל, קציצות חוביזה, עלי חוביזה קצוצים במרק ועוד.כל שנה המתנדבים שהיו בעונה הזו באדמאמא היו מלקטים שקים של עלים ובמשך שעות קוצצים ומאדים את העלים בסיר גדול שעמד על הרוקט סטוב (כירת בישול משוכללת שעובדת על זרדים ובלי עשן), האידוי היה על מנת לצמצם את הנפח. את העיסה הירוקה היו שמים בשקיות ומקפיאים. השקיות הקפואות היו יושבות במקפיא כמה חודשים נופלות על כל מי שפתח אות ואז היו זורקים אותן על מנת לפנות מקום לשקיות חדשות.מזל שהיתה את הפעם הזו, בה גור הביא 10 ק"ג של חוביזה קפואה לפסטיבל אקטיביזם בהרי ירושלים ולא היה צריך לזרוק שוב את השקיות הירוקות שחורות שהסתובבו במקפיא. במקפיא היו גם קוביות קפואות של לימונדה, מיץ רימונים, מיץ עשבים וספירולינה.את הלימונדה היו מכינים מהלימונים שלוקטו מקרקעיתו של פרדס הלימונים של דויד אסאו השכן הנדיב ובין החקלאים הפעילים האחרונים במושב.הרימונים היו מחלקה ב' שלנו.מיץ העשב נסחט מהדגניים של ראשית החורף לפני שהיו מתקשים.ואת הספירולינה גידל בוריס בבריכות ירוקות.יבוש מזון הוא שיטת שימור הרבה יותר מקיימת מהקפאה אבל באויר הפתוח יש כל כך הרבה מתחרים מתוחכמים מלמעלה היו מגיעים הזבובים וזבובונים, מלמטה גדודי נמלים. אני לא זוכרת כבר מה היה הסיבה, בטח נמאס לאנשים ללקט נמלים מהאוכל אז גל לקח מסגרת ענקית של חלון, הוסיף לה רגליים שעמדו בתוך דליי מים נגד הנמלים כיסה את המסגרת ברשת קשיחה ועליה רשת זבובים שאפשר היה לפרוש מעל הפירות והיה אפילו עוד כיסוי שהיו שמים אותו בסוף היום בשביל להגן מהלחות של הלילה.היה גם ארון יבוש ענקי ממש שבנה אלון דולב שהוא דוקטור להנדסה כימית, מתנור פד"ח של חממות. כשהיו מגדלים וורדים היו שורפים מזוט בתנורים כאלו ואת העשן עם הפחמן הדו חמצני היו מזרימים לחממות הסגורות.את הארון צבע אלון בשחור מט, הוסיף לו ארובה ענקית ואת הכל שם בחממת ניילון. לא הוא לא ממש עבד (אני משערת שהיחס נפח שטח פנים היה קטן מידי) כמו שצריך ואסף צ'רטקוף בשנה בה גר באדמאמא (כשנסענו להודו) ניסר אותו לשניים והוסיף לו קולט שמש.כאן באתר בידיים המעולה, אפשר לראות את המדריך להכנה שלו: https://www.bayadaim.org.il/…/%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8…/מידי פעם היו טרנדים שפלשו למטבחים:הקמבוצ'ה היא פטרייה שגדלה על סוכר ותה שחור, ובמשך כמה שנים היא סינג'רה קורבנות תמימים להרבות אותה בצנצנות ענקיות. במהלך השנים היו באדמאמא עוד כמה שחיו על סוכר ותה וגרו בצנצנת.היתה גם תקופה של קמח ינבוטים שמסתבר שזה מזון פופולארי בדרום אמריקה. זה מתוק עם עם טעם לוואי ינבוטי.והיה הדוביאליס האגדי. ביום יום הוא חלש על הגבול בין ה"דום שתיקה" למשק של כרמון, צמח עם קוצים ממש נבזיים. הדוביאליס גידל כמות אדירה של פירות צהובים שנראו ממש מפתים אבל היו חמוצים נורא. באופן מפתיע כשעשו ממנו ריבה היא היתה מעולה והצ'טני שדור הכין ממנו היה אלוהי ונגמר אחרי 10 דקות אולי פחות.התחלתי את כל הפוסט הזה כי היום בבוקר נאלצתי לאכול גרנולה קנוייה כי גור לא הספיק להכין את הגרנולה שהוא מכין לי כבר מעל ל 20 שנה לפי המתכון של של אבא שלו.גל קורא לגרנולה הזו "גרנולה שלום בית"