הרוח של המקום

אדמאמא היא החזון של גור, קריאת הנשמה שלו:אדמאמא היתה קריאה לעזרה מול מערכת שלא מסוגלת לספק לנו את מה שאנחנו צריכים, באיכות שאנחנו צריכים מבחינה פיזית ומבחינה חברתית. הקריאה היתה: יש כאן עודף של אדמה, עודף של מים ונשמח לחברה כדי לעשות את הדרך הזו ביחד.הדגם שנתקלתי בו שמיד תפס אותי, היה איור של "הבית והחצר כמערכת אקולוגית עצמאית" שציירה דבורה הילה בן דוד והופיע במאמר שלה העל קהילות ירוקות בירחון "ארץ ישראל". Hilla Ben Davidמאז האיור הזה הפך לדגם שלפיו אני פועל ואותו אני רוצה לממש. הדגם הזה מסמל בשבילי את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאוס הנוכחי. מבאג 2000 ועד הקורונה התשובה מבחינתי אקטיביזם בחיי היום יום, בניית מערכת תומכת חיים בעצמנו עם השכנים שלנו -. זה נכון מבחינה רגשית, זה נכון מבחינה פוליטית ומבחינה כלכלית.היות ואנחנו חלק מהביוספרה, מערכת חיים המספקת לנו, האנושות את הכל, אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ל"התבונן בטבע וליישם בחיים"! ולבנות את הפיסה שלנו בפאזל שהוא האישי שהוא הבית והחצר שלנו, כי הם נמצאים בשליטה שלנו בניגוד להרבה דברים אחרים.צ'ארלס אייזנשטיין אמר שהגאולה שלנו תבוא דרך שיתוף פעולה עם מינים נוספים והשתלבות במערכת ביולוגית שלמה שאותה אנחנו בונים סביבנו.באיור הזה יש את כל המרכיבים – בית הבנוי מחומרי המקום שבנוי כך שהצמחים שמסביבו מאפשרים חדירה של שמש בחורף ומונעים אותה בקיץ. מבנה האוצר את המים על הגג לשימוש כל השנה, המנצל את קרינת השמש ואת כוחה של הרוח לחשמל.אם תעקבו אחרי החיצים תראו שהם יוצרים לרוב מעגלים סגורים של יצור או אגירה ושימוש חוזר.במערכת כזו, כל יום אנחנו עשירים יותר,במערכת הקפיטליסטית אנחנו חיים בתוך צינור, נצמדים לדופנו בעוד כל המשאבים חולפים על פנינו בזרימה אין סופית (תהיה סופית בסופו של דבר). אבל אנחנו הרי אלו שמחזיקים את השיבר אלו שמפעילים את מכונות הכרייה ומכלים את הכל ובכך חיים את הרגע בצורה הכי גרועה שיכולה להיות.ומי שלא ראה עדיין או ששכח בסרטון "סיפורם של הדברים" story of stuffאנני לאונרד מציגה את זה מצויין –https://youtu.be/RhHitkgQrYsהבסיס שלי לפעילות שלי באדמאמא היתה – אני בן אדם לכל הרוחות, לחיים שלי יש ערך, אני לא איזה בורג במערכת. אדמאמא עבורי היתה "זעקת הברגים" כמו הזעקה של השדרן בסרט "רשת שידור"https://youtu.be/MRuS3dxKK9Uבדגם של הבית והחצר כמערכת עצמאית, המודל הוא הדלי שאינו דולף מתמלא כל הזמן ואת העודפים אפשר לחלוק. כל מה שנאסף היום נאגר ומתווסף למה שהגיע אתמול, ומחר נהייה יותר עשירים כי השמש שוב תזרח והאנרגיה שלה תשמר ותאגר בצמחים שימשו לנו כמזון ובצורת חשמל. ואם יש לנו משאבה סולארית שמעלה את המים היא תאגר כמים על הגג.הבית והחצר, כמו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" אוגר, שומר, אוצר את המים שנספגים ומחלחלים במקום כשהמאגר הכי חשוב הוא האדמה שבטיפוח הנכון תחזור להיות הספוג למים ותפסיק להסחף, נוסיף בריכות ומיכלים ויהיו לנו את כל המים שאנחנו צריכים.החומר האורגני נשאר ומעשיר את האדמה. עודפי מזון נשמרים ובמקום חסכונות שישמרו בכספות הבנק וישמשו ל"מי יודע מה.." או יעלמו בהתמוטטות זו או אחרת, אנחנו אוגרים את העושר הזה במזווה שלנו. תדמיינו שכל פעם שאתם אוכלים את הפרי שצמח בגינה שלכם או בעציץ במרפסת בין אם טרי או מיובש אתם אוכלים "ביס של שמש".לי נורא חשוב שמה שאני עושה יהיה נכון בכל הרמות, גם ברמה המוסרית וזה אומר לקחת 100% אחריות על המעשים שלי כולל מה שנכנס לגוף ומה שיוצא ממנו (ולכן אני חייב שיהיו שרותים יבשים). כי אושר גדול מבחינתי זה שאני יודע שמה שאני עושה הוא טוב ואני חלק ממחזור החיים. –זה מחייה אותי.להיות מנותק ממערכת החיים זה למות, ואכן זה מה שקרה לי כשגרנו בדירה עם דשא סינטטי.אני מאמין שאדמה לא צריכה לעלות כסף, אוויר לא צריך לעלות כסף, מים לא צריכים לעלות כסף, אוכל לא צריך לעלות כסף ובית לא צריך לעלות כסף.חשוב לי להמשיך, לשים את הדגם הזה בתור דגם מרכזי ולעשות את זה יחד איתכם. לכן, מהתחלה של קמפיין המימון רציתי לכוון אותו בשביל לבנות את המערכת הזו – פיזית או ארגונית כדי להתחבר למעגלי החיים ולהניע אותם בכל מקום בו אנחנו נמצאים.קחו את הדרך, קחו את זה כמשימה לתרגם את הדגם הזה לחיים שלכם, לבית שלכם אני כאן בשביל לתמוך.