סיפורו של מייבש הכביסה

שנולד ילדנו הרביעי גרנו במושב קטן בדרום. כמי שממש מתנגדים לשימוש בחשמל לייבוש בגדים כשיש שמש בחינם, מייבש כביסה היה הדבר האחרון שחשבנו שאנחנו צריכים. חיתולי הבד המשוכללים (פרוצדורה שבטח כן מחייבת מייבש) רק הגיעו לארץ והיו מאוד יקרים נשארנו עם החד פעמיים. כמה ימים אחרי הלידה חנתה משאית הובלות ליד ביתנו והגיע מכשיר חשמלי בקופסה. בהבעת תמיהה חתמתי על הטופס ומיד האשמתי את ההורים שלי שבעבר היו ידועים בלהפיל עלינו כל מיני דברי אלקטרוניקה חדישים שלא רצינו. ההורים אמרו מיד שלא, זה לא הם. הם כבר הפסיקו לקנות לנו דברים בלי לתאם איתנו. במיוחד אחרי שטלויזיה גדולה גרה בתוך הקרטון שלה מתחת לשולחן במשך כמה חודשים (בסוף נשברנו). אחרי יומיים התבררה לנו זהות השולח. השכנים במושב שתהו מה אפשר לקנות למשפחה שיש לה כבר 4 ילדים, אספו כסף וקנו במשותף מייבש. כביסה.במשך השנים המייבש ישב על מכונת הכביסה ואחסן את חומרי הכביסה (האקולוגים). כשעברנו לפרדס חנה השארנו אותו שם. אחרי שבועיים של גשם שוטף בפרדס חנה, הבנו שנראה שמישור החוף אינו הנגב ואולי כן נשתמש בו והוא הצטרף למכונת הכביסה והמשיך לאחסן את חומרי הניקוי. השתמשו בו בערך פעמיים בשנה. בעיקר בשביל להציל שכנים אקולוגים עם תינוקות מחותלים בחיתולי בד. אתמול הגיעה Einat Grauer לעזור לנו לסדר את המחסן, המייבש עמד שם ותפס מקום יקר והבנו שאפשר לשחרר אותו. התינוק חגג 20 בקיץ האחרון.