האוהל הלבן והיחידה הכחולה ב

האוהל הלבן היה תמיד לבן. הוא נבנה מגזעים של ברושים שמתו בשולי הפרדסים בשנות הבצורת הארוכות וכוסה בתחילה ביריעות פלריג וניילון חממה. כשקיבלנו תרומה של המון סדינים וצפיות תלינו אותם מסביב לנסות ליצור מעט בידוד, בטוח שזה לא תרם ליופי.פלריג הוא כמו כלים חד פעמיים זול עשוי מפלסטיק, חלש ומתפרק בשמש. כך שאחרי מספר שנים ממש מועט שגם בהם האוהל דלף והיריעות התפוררו להן לחוטים לבנים. נאמנים להחלטה לבנות את אדמאמא בחומרים בשימוש חוזר, החלטנו להשיג שלט חוצות גדול העשוי משמשונית. התקשרתי לכמה חברות פרסום חוצות והגעתי לגלעד מחברת huge media שבשמחה אמר שיתרמו שלט גדול כזה שגמרו להציג. גור ואני נסענו לאסוף אותו מתל אביב. קבלנו כתובת בדרום תל אביב בבניין שחזיתו הגדולה פונה לאיילון. חנינו בחנייה הסמוכה ועלינו במעלית 3 קומות ועוד קומה אחת ברגל עד לגג. שם הוא היה מקופל יפה. חבילה לא גדולה במיוחד שנראה שלא תהיה בעייה לקחת אותה אמרנו זה לזו עד שניסינו להרים אותו. לא הצלחנו אפילו לנתק את השלט המקופל מהריצפה, הוא באמת היה עצום. במאמץ רב דחפנו וגלגלנו אותו עד למעלית ואז לרכב. באדמאמא כבר היו אנשים שעזרו לנו לפרוק. הרבה שנים לאחר מכן הגעתי שוב לבניין הזה כי אליו עבר מרכז השל בו עבדתי, כל פעם שהגעתי לעבודה שעשע אותי לעלות באותה המעלית. השלט שהבאנו הספיק ל 2/3 מהגג ולכן חיברנו עוד כמה חתיכות צבעוניות של שמשונית. על הקירות והתקרה מתחנו ליקרה לבנה יפה. ליקרה היא חומר זול שנראה מדהים בהתחלה אך עם האבק והלחות המראה נהייה מסמורטט די מהר. אחרי כמה שנים כאשר היריעה הפכה נוקשה וסדוקה הבאנו יריעה חדשה, ממש ענקית שכסתה את כל האוהל כולל הקירות. הבעייה היחידה, לטענת הגברים באדמאמא, היתה, שזו היתה כרזת פרסומת לסרט ברונו, לבוש (כמעט לבוש) באוברול סרוג מוזהב וקצרצר ולא בר רפאלי (כן גם היפים חולמים על כבשים חשמליות). הרבה שנים היה ויכוח האם לכסות את ברונו או דווקא להשאירו חשוף על מנת להדגיש את כמות הפלסטיק המושקעת בשלטי החוצות החד פעמיים. וברונו היה נשאר חשוף. רק כשהגיע ביקור של בית ספר חרדי מנתיבות כיסינו את חלציו של ברונו בלייקרה לבנה. בשידרוג הזה כבר ניצלנו את ההזדמנות להגדיל את האוהל גם לרוחב וגם כך שיכלול את עץ הינבוט הגדול מאחור לחזק את קורות התקרה ולהוסיף שכבת הגנה משמשונית מחוררת שאספנו הפעם ממרגלות בניין לשיפוץ בשיכון בבלי. גל המציא לאוהל וילונות ענקיים שהתגלגלו למעלה על מוט ברזל ארוך.גם בשיפוץ הראשון וגם בשני, הקבלן של האוהל היה גל לוין שפיקח על צוות מתנדבים לא מקצועי אך מסור. גל משתף: " כשפגשתי את האוהל הוא היה בשיפוע .ומלא לייקרות רפוית ומלוכלכות מילאו אותו. את הלאטות התומכות עשו לרוחב וכך המים הצטברו בכיסים והיה צריך לעבור עם מגב ולדחוף את כיסי המים כלפי חוץ". מה לא היה בו – היו בו ערמות מזרונים והמון ספות, מטבחון הגשה שרועי מרקוס בנה מתופים של כבלי חשמל. רצפתו כוסתה בשטיחים מקיר לקיר ועליהם שטיחים יפים שלוקטו בנתיבות.היו בו ארוחות שישי נעימות וטעימות, 13 ארועי טו בשבט, כנס אקטיביזם וקהילות אקולוגיות, לתקופה חילקנו אותו ביריעות לחדרים והוא היה המעונות של הקורס.כמה עבודה השקענו בו וכמה מהר פירקנו אותו