רוח בוסתן הספירלה (יהיה גם פוסט חקלאי)

ידעתם שאם אתם נכנסים לספירלה והולכים פנימה דרך כל הפיתולים שלה יש סיכוי ממש גדול שתכלאו בפנים? זה קרה לי ולשחם בליל ערפל אחד. את בוסתן הספירלה נטענו בט"ו בשבט 2005. תכננו אותו נונה וגור.נונה היא השותפה שלנו לדרך, אחות ליבי, המורה לרוחניות נשית, האמנית, הילדה האמא והסבתא. נונה בחרה בספירלה, שהיא סמל נשי קדום המסמל מאז התקופות הפרהיסטוריות את הדרך אל המעמקים אל התת מודע ואת הלידה מחדש מתוכם. כך היא פתחה את הטקס בו נשתל הבוסתן. התכנון היה ללכת בלבירינט הזה את כל הדרך עד למרכז הספירלה. נונה הזהירה אותנו שההליכה פנימה נגד כיוון השעון אינה טבעית לנו ולא תהיה נוחה.נכנסנו לספירלה שהיתה מסומנת בעמודים מחוברים בחבלים. צעדנו ממש לאט, במעגלים לצידנו צעדו אלו שנכנסו לספירלה לפנינו, במעגל המרכזי כבר פעמו התופים. נראה לי שהלכנו קילומטרים לצלילי התיפוף והשירה, עד שהגענו למעגל המרכזי. במרכז חיכו לנו 42 שתילים של תפוחים, אגסים, רימונים, תאנים, נקטרינות, חבושים, משמשים, שזיפים. השתילים חיכו במהלך כל הטקס ועד שנסיים לכתוב על פתק מה הברכה שלנו לעצמנו ולעולם. ואז כל אחד בחר את השתיל שלו ובבורות שהוכנו מראש שתל את השתיל ואת הברכה שלו. עכשיו אתם יודעים שבשביל לצאת ממרכז הספירלה בליל ערפל צריך להשאיר שם משהו מעצמכם. שחם ואני עמדנו באמצע הבוסתן. סביבנו התנחשלו ערפילי אגדות וסיפורים, מיתוסים עתיקים נכרכו מסביב לרגלנו כך שלא יכולנו לזוז. נבהלנו ממש, דפדפנו בכל דפי הספרים והזכרונות עד שנזכרנו שבשביל להשתחרר מספירלה צריך לשחרר משהו. אני לא זוכרת כבר מה זה היה אבל הכבלים הוסרו ואנחנו טסנו החוצה בריצה ישר לבית של נונה משתפים אותה במה שקרה לנו.