רשת צל ומודלים לקבלת החלטות

בשדה החקר והנסיונות שהיתה אדמאמא התנסנו נוסף לטכנולוגיות, גידול מזון, מחזור מים וחסכון באנרגיה, גם במודלים כלכליים וטכניקות לקבלת החלטות. בשנים הראשונות התנהלנו במודל של WWOOF – WorldWide Opportunities on Organic Farms הוופרים עבדו כ 6 שעות ביום וקבלו מגורים וכלכלה. כמה שהמודל הזה נראה ברור הוא לא. כי מסתבר שיש הבדלים אישיים ותרבותיים. למשל האם שוקולד למריחה הוא חלק ממצרכי היסוד בחווה אקולוגית? מה לגבי גבינות כאשר רוב האנשים טבעוניים? האם המתנדבים מבשלים לעצמם ? תנאי לינה באוהל מאוורר שנפלאים לאחדים ממש לא מתאימים לבנות שהגיעו עם הטרולי אחרי "תגלית". היו אנשים שחזרו מחול אחרי התנסויות בעבודה בחוות אורגניות והיו כאלו שחלמו על לחיות בטבע אבל לא ממש הסתדרו איתו. בתקופה בה היו אנשים יציבים לאורך זמן פותחו מודלים ששאפו ליותר שיוויוניות: איתי, נועה, עופר וגלית פיתחו את מודל קואופרטיב אדמאמא שכלל רישום מדוייק של כל מה שמוציאים וכל מה שמכניסים (גם משפחת רתם) והחלטה משותפת איך ועל מה מוציאים. ואכן ארע מקרה ונשארו כ 600 ₪ בקופה . התיישבנו כולנו למעגל והתקבלה החלטה משותפת לרכוש בכסף הזה רשת צל לזולה שליד הקרוון. ואיך בכלל החלטנו על איך מקבלים החלטות? כבר אז היה ברור שהשיטה הדמוקרטית בה הרוב קובע משאירה תמיד מיעוט לא מרוצה. "קבלת החלטות בקונצנזוס", בה ההחלטה לא מתקבלת עד שכולם מסכימים, היא תהליך מייגע וארוך. למרות שכיום יש פתרונות טכנולוגים גם לזה, תשאלו את Aharon Porathהאם לבעלי הבית שרואים את התמונה הרחבה וגם נושאים באחריות יש וטו על החלטות?אחרי שנים, בכנס קהילות עולמי בגרמניה שמעתי על שיטה לקבלת החלטות בהסכמה בשם סוציוקרטיה הלוקחת בחשבון את כל ההשלכות, גם מאפשרת לכולם להרגיש בסדר עם ההחלטה וגם מאיצה את התהליך. מומלץ תשאלו את Dror Zoharכשגרעין המייסדים של אדמאמא נפוץ לדרכו והגיעו אנשים אחרים, מודל ההתנדבות שינה צורתו מספר פעמים בהתאמה למי שהיה ולמצב המקום. פותחו טבלאות להגדרות של קבועים ואורחים ומתלמדים ומתנדבים, הוגדרו חובות וזכויות. ישבנו במעגלי הקשבה ריגשיים ומעגלים פרקטיים שחזרו על עצמם עם כל גל חדש. קואופרטיב אדמאמא התגלגל והתפתח בהובלת רוסנה וישראל. אנשים באו והלכו, מהם נשארו יותר זמן ומהם רק חלפו ואנחנו נשארנו. חלמנו קהילה אך תמיד נשארנו בעלי הבית.