Adamama

באדמאמא היו הרבה תנורי אדמה. כשהעץ היה בחינם והחשמל יקר ותמיד היה עוד מישהו שהיה חייב לנסות לבנות את המילה האחרונה בתנורים. חוץ מתנורי אדמה היו גם תנורי שמש וכירת רוקט סטוב (בפוסט אחר)תנורי האדמה באדמאמא לימדו אותנו הרבה דברים:לחם שנאפה בתנור עצים יכול להיות או שרוף או נפלא, לרוב אין באמצע.יום שאפו בו לחם היה יום שרק אפו בו לחם ועם כמות העבודה שהושקעה בלישה, התפחה, חימום התנור והשגחה עליו גם אם היה יוצא שרוף היה נאכל.לחם ממחמצת הוא טוב יותר בתיאוריה, לרוב הוא יוצא ממש דחוס גם אם המחמצת היא הצאצאית של המחמצת המיתולוגית של שושנה אמא של רזי.שעור ראשון: בבואכם לבנות תנור שימו לב לכיוון הרוחאת תנור האפייה הראשון באדמאמא בנינו יחד עם איתי האובן ונועה פטישי ועופר וגלית. הוא נבנה די רחוק מהמטבח המרכזי והיה צריך לסחוב את מגשי הלחם עד למטה. הוא היה בנוי מחבית חתוכה שצופתה באדמה, את האש הדליקו מתחת לחבית מה שאומר שכל האש והעשן היו באותו צד של תא האפיה. משום מה התנור נבנה מצידו הצפוני של השביל מה שאומר שכשהרוח היא צפון מערבית, שזה רוב הזמן, מי שטיפל בתנור חטף במדוייק את כל העשן.שעור שני: כיפת אדמה אפילו עם שמן צריכה גגהתנור השני נבנה כבר במעגל האש והיה קרוב יותר למטבח אבל עדיין לא ממש כי היה צריך לרדת במדרגות תוך כדי איזון המגש הענקי של הבצק לחצות את המעגל ולהגיע לתנור שנבנה על ספסל האדמה שהקיף את מעגל האש. התנור הזה היה כבר משוכלל יותר. התנור נבנה מלבני אקרשטיין מסביב לתיבת מתכת ובה מקום לכמה תבניות. ובנו אותו הילה כהן, נונה, איתי האובן ועופר שני. המקום שלו נבחר בקפידה בהתייחס לכיוון הרוח ואת העצים הכניסו מהצד והפתח של התנור היה מקדימה. היה לו אפילו מנגנון לסגירה ופתיחה של הארובה.טיח האדמה שכיסה את כיפת התנור בידיהן הטובות של הילה ונונה צופה בשמן הכי טוב, אך בכל זאת מים ואדמה לא הולכים טוב ביחד ושוב ושוב היה צריך לתקן את הטיח. חשבנו לבנות לו גגון אבל ויתרנו.משפחת בן נון היתה אופה בו חלות בכל שישי ואדם סלוואי היה אופה בו את החלות המסורתיות של טקסי טו בשבט. Adam SoloweyOfer Shanyהילה כהן-לנגItai Dolev Haubenשעור שלישי: אפילו שיש הוראות מדוייקות תמיד יהיה מי שלא יקרא אותםכשחזרנו מהודו ב 2009, מצאנו שנבנה עוד תנור באדמאמא. הפעם היה כבר צמוד למטבח מאחור. תנור יפיפה שבנו אסף ועופרה צ'רטקוף. Asaf Chertkoffעל התנור הזה אפשר לקרא במאמר של אסף ב"בידיים" https://www.bayadaim.org.il/…/%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A8…/בתנור הזה הובערו עצים בתוך החלל של האפייה. כשהם בערו מספיק הזיזו את הגחלים הצידה והכניסו את הלחם. לשלב הראשון היתה דלת מתכת עמידה לאש ולשלב האפייה היתה דלת עץ מעוצבת ומבודדת.מתחת לתנור היה מקום לאחסון העצים. הבעייה שמי שלא הכי את התנור נטה להבעיר משום מה את העצים שלמטה, פעולה שלא עשה כל כך טוב לשכבת קרשי התמך שהיוו את רצפת התנור.גם כשהכנו הוראות מנוילנות שהוצמדו לתנור עדין היו מדליקים את העצים מלמטה ולא בחלל התנור. בסופו של דבר אטמנו את החלק התחתון.שעור רביעי: פיתות יותר קל להכין על סאג'פסל הצב שניצב ליד האוהל הלבן נבנה גם בכוונה להיות תנור. בנו אותו יונתן בן כנען, נונה ואלינור. עטרו אותו נונה ואלינור.דוד מים חמים שקולף מעטיפותיו, נחתך והוצב אנכית. את הדוד עטפו באבנים ואדמה בשביל שתהיה לו מסה תרמית. הערמה קיבלה ראש, רגליים וזנב שהיה חלול ושימש כארובה. התנור הזה תוכנן להיות תנור לאפיית פיתות בסגנון תימני בו מצמידים את הפיתות לדפנות הלוהטות – נדמה לי שזה קרה פעם או פעמיים. פשוט היה יותר קל להכין אותן על סאג'. אז לרוב הצב היה פשוט יפה, לעיתים טעו וחשבו שהוא פח אשפה והיה צריך לשלוף ממנו אריזות חטיפים שהשאירו הילדים שבאו לפעילות.

ה היה אמור להיות פוסט על תנורי האדמה באדמאמא – אבל הסיפור הלך כל כך אחורה שהזמן שיקח לי זמן לחזור זה בערך הזמן שהיה לוקח לאפות לחם בתנור הראשון.עוד כשהייתי ילדה קטנה, אהבתי לשבת עם סבתא אסתר על המרפסת הגדולה ולהקשיב לסיפורים שלה על אביה השומר, המלון ביפו והילדות במושבה ראשון לציון.לאורך הדורות מצאתי מספר קווים מקשרים מעניינים. לנשים של המשפחה הייתה ואולי גם יש… נטייה מוזרה לשבת בבתי מלון ולתפוס גברים מוכי קדחת שבורחים מאזור חדרה ואחרי החתונה מודדים ונוהגים את מרחבי הארץ – מי בסוס ועגלה ומי באוטובוס – בקיצור עגלונים.ישעיהו הורביץ הגיע אי אז בשנות השבעים של המאה ה 19 לירושלים ונישא למרים. כשעזב את ירושלים החל לעסק במדידות. הוא מדד את אדמות חדרה (שם גם לקה בקדחת), מדד גם את אדמות ראשון שהיתה אז רק עין קרע, גר בה קצת ממש בהתחלה ועזב ליפו.כאשר ישעיהו נפטר, היתה מרים אישתו בחודש החמישי להריונה וכעבור 4 חודשים נולדה הבת הקטנה רוזה. רוזה גדלה במלון מרים שהיה מול השעון ברחוב בוספורוס ביפו.אהרון לונדון הגיע מליטא לחדרה, זה היה ממש בהתחלה שלה כשכולם עדיין גרו בחאן והרבה מתו מקדחת. אחרי ששכל את את אשתו וילדתו ,עזב את חדרה והחל לעסוק במדידות ולנהג עגלה. כאשר התאכסן במלון מרים ביפו, הכיר את רוזה.השניים התחתנו ועברו לגור בראשון לציון בשנת 1904 בעקבות הזמנתה של עמליה אחותה הגדולה של רוזה, שגרה כבר בראשון. על שם אותה עמליה קרוייה אימי.לאחר החתונה עבד אהרון בקו הדיליז'נס ליפו, שזה למעשה סוס עם עגלה משודרגת. מאוחר יותר פתח הזוג את מלון לונדון ואהרון הועסק כשומר המושבה.סבתא שלי, אסתר, נולדה בפורים כאשר רוזה הלכה לאפות אוזני המן בתנור הגדול שהיה אצל עמליה בחצר. זה כבר היה ב 1911 וסבתא שלמדה בבית הספר העברי הראשון ואפילו הספיקה להיות המזכירה של ארלזורוב, גם היא בתורה עבדה בבית המלון, הגישה מזון לפועלים וכך הכירה את סבי, חיים ליכטנשטיין – חלוץ צעיר ותשוש שהגיע מפולין ועבד בייבוש ביצות כברה שליד בניימינה. גם חיים נדבק בקדחת והגיע למלון לנפוש ולהחלים.לימים סבא חיים יחד עם גיסו אלחנן קנו מכונית נוסעים ואוטו משא ועסקו בהסעות. קו התחבורה שלהם היה הבסיס לקואפרטיב דרום יהודה שהיה בין הקואופרטיבים שיצרו את אגד.הפלא ופלא – אמא שלי עמליה, הכירה את אבא שלי בבית מלון באשקלון, היא לא הגישה לו מזון אלא כדור כדורעף, כיאה לספורטאית (אלופת הארץ בקפיצה לגובה). אחרי החתונה גם אבא שלי הפך להיות עגלון באגד אבל אחר כך נהייה מדריך תיירים.ואני? גם הבחור שלי נולד בחדרה, אבל את הקדחת בה לקה והמפעילה אותו עד היום לא קיבל מאף יתוש.ומה לגבי התנור? בחצר המשק שלנו בנינו תנור מאדמה, כמו שהיה לדודה עמליה ואולי סבתא רוזה תגיע לאפות בו אוזני המן לפורים.

כשהגענו להתנדב בסדהנה פורסט באורוויל שבהודו (בשנת 2008), פגש אותנו מתנדב שכל תפקידו היה לקבל את פני המצטרפים החדשים, להנחות אותם בנהלי המקום ואז לתת להם לקרא קלסר שמן עם המון איסורים שהוסוו בניסוח חיובי. "תודה שאתם לא משתמשים בסבונים ומשחות שיניים לא אקולוגיות", "תודה שאתם לא מכניסים סוכר למקום""תודה שאתם לא משחקים שח בחלל המרכזי (אפשר לשחק שח ולעשן מחוץ לשער)"הקשבנו בהשתאות, קראנו וחתמנו שאנחנו מבינים ומקבלים עלינו אותם. כאשר בונים מקום אלטרנטיבי ישנה פנטזיה של מקום נקי מנהלים וביורוקרטיה ושכולם ידעו בדיוק איך מתנהלים ועושים זאת בהרמוניה ומתוך כבוד למקום, לאחר ולסביבה מבלי שאומרים להם את זה.מהר מאוד הבנו שלא. מה שלנו נראה מובן מאליו הוא לא מובן מאליו. לפעמים הוא לא מובן, ולפעמים הוא פשוט לא. לאנשים שונים יש יש ראש אחר, הרגלים שונים וסטנדרטים שונים לניקיון והתנהלות.הנוהל הראשון שנכתב היה על ניקיון המטבח. הוספנו עוד ועוד נהלים בעקבות תקלות, בעקבות תובנות. בעקבות התאונה באשרם במדבר הוספנו את איסור הדלקת האש באוהלים ובמבני האדמה.אש:אזורנו רגיש מאוד לדלקות בעיקר בחודשי הקיץ. בכדי למנוע אסונות יש להימנע באופן מוחלט מהדלקת נרות במקום מגוריכם ולהבעיר מדורות רק במקום המיועד להן!בשטח ישנן מספר נקודות כיבוי הכוללות: מחבט, דלי חול, דלי מים. ליד האוהל הלבן ישנו זרנוק כיבוי. מטפים נמצאים באוהל הלבן, במטבח ובבית האדמה.הכנסנו את נושא המחזור ואת הצורך בשימוש רק בחומרי ניקוי והגיינה אקולוגים כי המים של המקלחות ומכונת הכביסה משמשים להשקייה.כשהגיעו שני מתנדבים עם שקית עמוסה פסיפלורה שלוקטה מהצד הפנימי של הגדר של השכנים נוספה ההערה של "לא לאסוף פירות בחצרות השכנים ללא אישור גם אם הפירות נרקבים על האדמה".אחרי שפצע ממש קטן שקרה בשל פטיש שנפל על רגל יחפה, הזדהם, הוספנו את נושא העבודה בנעלים סגורות.על למנע את הפניקה למראה העקרבים הקטנטנים שגרו איתנו ואת הסכנה במפגש עם צפע הוספנו את הפרק על יצורי הכאב.בבואכם להכין ארוחה, אנא השתמשו קודם כל בשאריות מארוחות קודמות אשר נמצאות במקרר. עברו על הפירות והירקות והשתמשו קודם במוצרים הבשלים/רכים יותר. כמו כן, בדקו אם בין כלל המוצרים במטבח יש מוצרים שתוקפם עומד לפוג, והעדיפו להשתמש בהם. בעת אחסון מזון במקרר, אנא הקפידו לכסותו היטב על מנת שיישמר, והשתדלו לצמצמו לכלים קטנים.חשוב לבשל לפי מידה על מנת שלא ישארו שאריות ויתבזבז מזון.הנהלים הללו נוספו לנהלי המטבח כשהבנו שטבחים מתחילים לא ממש שולטים בבישול בכמויות גדולות. השיא נראה לי היה סיר ענק של דייסה שאחרי שנצרכה כדייסה במשך 3 ימים, כתוספת לתבשילים במשך עוד יומיים ובסוף עוד הכינו עוגיות ממה שנשאר.אחרי שהגענו לארוחות צהריים בעשר בלילה כתבנו את זה: בישול ארוחה למספר אנשים בשימוש בתנורי בישול עץ לוקח זמן – יש להתחיל שעתיים לפחות לפני זמן הארוחות.ואילו: כלל המוצרים במטבח הם נחלת הכלל, אלא אם נכתב מפורשות שהם שייכים למישהו או נועדו למטרה מסויימת (במיוחד הבננות של און).ההתייחסות לחומרי הגלם הגיעה אחרי שהגעתי מאוחר מידי ורק נותר לי לצפות בדיקט הגדול והשלם שניסרו ממנו פיסה קטנה בדיוק באמצע שלו.המזרונים והכריות המדוגמות של בית האדמה שהוצאו לישיבה בשמש נרטבו מטל הלילה והתמלאו אבק וקוצים קבלו פסקה משלהן.כלי עבודה:החזירו את כל כלי העבודה בתום סשן עבודה גם אם הוא באמצע היום לפני ארוחת הצהריים. כלים שנשכחים בחוץ נהרסים, אנשים אחרים שצריכים אותם מבלים זמן רב באיתורם.יש !! מצאתי את הצבת השווה היתה נשמעת הקריאה כשבסוף החורף, עת קציר העשבים, היה צץ כלי עבודה עייף וחלוד שמישהו לא החזיר למכולת הכלים. היו כלים שצצו אחרי כמה שנים ויש שאבדו לעד ובטח ימצאו בחפירות ארכאולוגיות בעתיד.את ההערה "בבקשה לא לשבת למדיטציה בערום במטע הזיתים של השכן" לא הכנסנו בסוף.ומכל הנהלים האלו– רק מעבר על הוראה אחת גרמה לגירוש מאדמאמא (קרה אולי פעמיים בלבד). מי יודע מהי?קישור לקובץ הנהלים: https://drive.google.com/…/1mJgrcTqvPuJhwTGMKY2…/view…

ב -2011 השילוב של משבר הדיור וחווית הביחד של מגורים באוהל בשדרה, גרמו לאדוות הזעירות שהיו בשולי החברה להפוך לגל של חולמים ומחפשי קהילה.גל לוין (המכונה באבא גל או גלסקי תלוי מתי) שהתגורר ותמך בהרבה יוזמות וקהילות בארץ, היה ממובילי הגל הזה.בהזמנה לכנס הראשון בחוות "יש מאין" בנהלל בינואר 2012 הוא כתב:שלום לכם כל חובבי הקהילות האקולוגיות. הרבה מאיתנו חולמים על זה, כולנו מדברים על זה, מעטים חיים את זה. כן, מי מאיתנו לא חלם על מקום בו נוכל לבנות את בתינו במו ידינו מחומרים טבעיים ומקומיים בלי לפגוע בסביבה. מי מאיתנו לא חולם לגדל את הירקות ואת עצי הפרי קרוב לבית. לראות את ילדיו גדלים בקהילה אוהבת ותומכת. ולחיות לצד האנשים שאנחנו אוהבים .תוכלו להתמרמר כמה שתרצו ואף לטעון שזה בלתי אפשרי או לא מעשי. אך אם תאמינו שזה אפשרי ותרצו בכך, כי אז הצעד הבא יהיה להגיע לכנס קהילות אקולוגיות: ינואר 28, משק 72 נהלל, "חוות יש מאין", משעה 17.00 בערב ולמשך 5-6 שעות. אנחנו צריכים עוד אנשים כמוכם להרחיב את משפחת הקהילות, ליצור שיתופי פעולה וחזון משותף, לקדם נושאים שחשובים לכולנו. נשמח אם תפיצו הלאה לשאר חבריכם שבעניין.במאי 2012 – הוא החליט שהפתרון למחפשים הוא השטח ליד קיבוץ נווה איתן (קיבוצו), בו היה בעבר וננטש הקיבוץ אבוקה.10 מאי‏ בשעה 10:00‏‏ עד 12 מאי‏ בשעה 23:30‏‏ "נחל אבוקה" הנמצא כשני קילומטרים דרומית לקיבוץ נוה איתן בעמק המעיינות מוזמנים – פרמקלצ'ריסטים ,שומרי גן,אנטרופוסופים ,אקטיביסטים ,סוכני שינוי ,לוחמי צדק ,לוחמי דעת ,חינוך בייתי,בנאים אלטרנטיביים ,ריינבואיסטים ,ליגליזטורים וכל מי שרוצה ומוכן לשנות את העולם. נפגש יחד נשב ונדבר על הדברים שחשובים לנו, נלמד אחד מהשני וכן גם נשיר נרקוד ונאכל . בנו תלוי ליצור את המציאות בה אנו רוצים לחיות זו זכותנו וחובתנו להיפגש יחדיו ,לדבר ולהחליט על עתידנו וזה הזמן המתאים ביותר לעשות זאת.במאי 2013 – הפקנו ביחד את הכנס הענקי באדמאמאזהו הזמן להיפגש ! כל מי שחולם לחיות בקהילה מקיימת ,מי שחולם לגדל לעצמו את האוכל שלו לעצמו ולגדל ילדים בסביבה תומכת . מי שמדבר על זה ,קורא על זה וחי את זה צריך להגיע ! מטרתו של הכנס להפגיש בין כל האנשים הרוצים לחיות בקהילות אקולוגיות \ מקיימות וליצור שיתופי פעולה שיובילו להולדת קהילות חדשות וחיזוקם של קהילות קיימות. ביום הראשון לכנס יום שישי נעסוק בעיקר בהכירות אחד עם השני יהיה מעגל גדול בו כל אחד יספר מי הוא ,כיצד הוא רואה את קהילתו ואת עתידו ומה יש לו לתת על מנת לקדם את זה ביום השני נתפזר למעגלים ממוקדים יותר שיחולקו לפי נושאי השיחה כמו קניית קרקע במשותף ,הקמת קהילה בעיר ,מסע משותף בין קהילות או ניסיון התיישבות בקיבוץ וותיק .וכו' וכו' ביום השלישי נוכל לשתף אחד את השני במסקנות של המעגלים ,נוכל להתווכח מי הכי צודק ונוכל אם נמצא זאת ראוי לבחור נציגים לייצגנו מול הרשויות ,לחזק את הקשרים בין הקהילות או לגייס כספים לצורך רכישת קרקעות. כמובן שאם לא נסכים על שום דבר אפשר יהיה לנתב את כל התיסכול הזה למלחמת כריות בריאה ומשחררת מקווים מאוד לראותכם שם ולראותכם חיים בקהילה שמחהבנובמבר 2013 מור, שקד, שחף וגילי הזמינו לכנס ביער הפיות.Shahaf Gabi MargalitShaked RabinovitzGili GlazmanMorrh Eve Cohenחיות'ים או חולמות'ים קהילות אקולוגיות?כבר הרבה זמן שלא נפגשנו…נתאסף, ביער הפיות ליד בית אורן ביערות הכרמל בסוף שבוע סתווי, כדי להכיר לראשונה או להיפגש מחדש, לרקום חזון, לארוג שיתופי פעולה, ולקדם נושאים ומטרות משותפות.קהילות המעוניינות להתרחב ולקלוט שותפות'ים חדשות'ים מוזמנות להציג את עצמן. כל הרוצה להשתתף בהפקה ו\או בתוכן מוזמנ'ת לפרסם כאן או לפנות בפרטי.יזמנו את הארוע אבל לא תכננו לנהל או לארגן לבדנו,אנחנו שואפות'ים להתנהלות קהילתית שטוחה ז"א שכמה שיותר השתתפות ומעורבות של כמה שיותר א'נשים היא מבורכת.האירוע ללא תשלום, מזון כל אחתד ת'יביא איתו בהתאם ליכולתה'ו, נא למלא בסקר מה מביאות'ים לפי מה שחסר. כלי אוכל לא נוכל לספק לכולםן, רצוי להביא לשימוש עצמי. בנוסף יש להביא ציוד ללינה בשטח.בכנס הזה גל הוביל את המעגל הכי ארוך בתולדות מעגלי הקהילות.במאי 2014 אדמאמא – גל, רונן ואני הפקנו את משחק הקהילות הגדולב 15-17/5 אנחנו מתכננים כנס קהילות אקולוגיות. הכנס יהיה שונה מכנסי העבר כי השנה ננסה גם ליצור ולהתנסות בתמונת העתיד.את כל הכנס נקיים במתכונת של "משחק הקהילות" – סימולציית התנסות בחיי קהילה. ברגע שתגיעו תהיו שייכים לקהילה. המטרה שלכם היא ליצור קהילה משגשגת וגם לדאוג שכל שאר הקהילות תשגשגנה.אתם תחליטו איך הקהילה תתנהל, מה יהיה גודלה וההתמקדות שלה, באיזה מודל כלכלי תתנהלו ואיך תשיגו ידע, מיומנויות ומשאבים.מיומנויות – בכנסים הקודמים קראנו לזה סדנאות והרצאות. תוכלו להשתתף ולשתף ידע על ידי העברה או השתתפות בסדנאות, מתן ייעוץ, שעורים פרטיים ועוד.משאבים – הכסף המקומי שלנו בכנס. תוכלו לאסוף משאבים על ידי סחר חליפין, העברת ידע ומיומנויות, שירות לכנס (בכנסים הקודמים קראנו לזה התנדבות במטבח, נקיון שירותים, חיתוך ענפים לבישול, איסוף ירקות מהגינה וסידור חנייה).באוקטובר 2015 – הוא קרא לכולם להגיע לפארק הירקון למפגש התיישבות אלטרנטיבית. (בארוע בפייסבוק היו כ 2000 משתתפים):מקום מגורים ראוי במחיר הוגן הוא משהו שרלוונטי לכולנו . מטרת המפגש היא לסקור את העבודה שנעשתה עד כה על ידי ג'ן ישראל בנוגע לאיסוף פרטים על קהילות ולדון ברעיונות חדשים כיצד אפשר לשדך בין אלה המחפשים לחיות בקהילה לקהילה שמחפשת אנשים או בין אלה המחפשים פתרונות מגורים במחירים נמוכים מ 1000 שח לחודש . לבין בעלי נכסים במושבים ,קיבוצים או בערים אשר ירצו להשכיר את חלקתם . במפגש נעלה רעיונות ונאתגר את עצמנו עם הקשיים שבהקמת קהילה . נתחלק לקבוצות דיון בהן נעלה את הרעיונות והנושאים החשובים יובאו למעגל הגדול יהיה גם משחק חברתי שיעזור לנו להוריד את הרצינותGing Feyaבאפריל 2016 הוא קרא לכנס ההיפים הענקי זהו מפגש חרום שנועד לקבץ את כל משפחות ההיפים יחדיו. ל 3 מטרות: 1. כי כיף לפגוש חברים שמזמן לא פגשנו 2. כדי להחליף אינפורמציה בין קהילות, להחליף טכנולוגיה, להחליף מיצים ולעודד מפגשים ,קשרים חדשים ושיתופי פעולה 3. ליצור כח פוליטי (שיכול לעזור למשל בהקלות על מגורים ביורטים ודומים או הקמת בנק חברתי שלא ימצוץ לנו את הדם)ידוע הייטב שלמילה היפי יש קונוטציה שלילית. כל כך ידוע שאפילו חברה עם ראסטות שמנגנים בדיג’רידו ובפאנטם במעגלי שירה מתרעמים כשקוראים להם היפים. ובכל זאת אנחנו היפים כי אנחנו מחפשים אלטרנטיבה. אלטרנטיבה לבית במיליון שקל ,למערכת החינוך הקורסת , לאוטו עם 80 אחוז מיסים ,לחיים של שיעבוד. בימינו ההיפים לא מתים הם רק מתפוגגים לתוך המיינסטרים והופכים לאנשים רגילים שהיו להם פעם חלומות.אז אם אתם לא בטוחים שאתם היפים הנה הרשימה הכמעט מלאה של משפחות ההיפים: רוחניקים ,אופטימיסטיים ,מטפלים ,הילרים ,מודטים, סאטלנים ,פסיכונאוטים חוקרי המדיסין וחוקרי תודעה פרמאקלצ’ריסטים ,קהילות אקולוגיות ופעילי איכות הסביבה, אקטיביסטים ,אנרכיסטים ,פיראטים לקטים,טבעונים ,תזונאים, שמרגנים ,אנתרופוסופים ,חינוך ביתי, ריינבואיסטים ,פליטי בבילון ובוגרי הודו קרקסנים ,ברנרים ,אומנים יוצרים. אם מצאתם את עצמכם כאן אתם כנראה היפים.כולנו מסכימים לבוא לאותו המקום באותו הזמן לחגוג ביחד כמה ימים ,לפגוש חברים ,להחליף ידע וטכנולוגיה וחשוב מהכל לקבל החלטות יחד כקבוצה.

שנולד ילדנו הרביעי גרנו במושב קטן בדרום. כמי שממש מתנגדים לשימוש בחשמל לייבוש בגדים כשיש שמש בחינם, מייבש כביסה היה הדבר האחרון שחשבנו שאנחנו צריכים. חיתולי הבד המשוכללים (פרוצדורה שבטח כן מחייבת מייבש) רק הגיעו לארץ והיו מאוד יקרים נשארנו עם החד פעמיים. כמה ימים אחרי הלידה חנתה משאית הובלות ליד ביתנו והגיע מכשיר חשמלי בקופסה. בהבעת תמיהה חתמתי על הטופס ומיד האשמתי את ההורים שלי שבעבר היו ידועים בלהפיל עלינו כל מיני דברי אלקטרוניקה חדישים שלא רצינו. ההורים אמרו מיד שלא, זה לא הם. הם כבר הפסיקו לקנות לנו דברים בלי לתאם איתנו. במיוחד אחרי שטלויזיה גדולה גרה בתוך הקרטון שלה מתחת לשולחן במשך כמה חודשים (בסוף נשברנו). אחרי יומיים התבררה לנו זהות השולח. השכנים במושב שתהו מה אפשר לקנות למשפחה שיש לה כבר 4 ילדים, אספו כסף וקנו במשותף מייבש. כביסה.במשך השנים המייבש ישב על מכונת הכביסה ואחסן את חומרי הכביסה (האקולוגים). כשעברנו לפרדס חנה השארנו אותו שם. אחרי שבועיים של גשם שוטף בפרדס חנה, הבנו שנראה שמישור החוף אינו הנגב ואולי כן נשתמש בו והוא הצטרף למכונת הכביסה והמשיך לאחסן את חומרי הניקוי. השתמשו בו בערך פעמיים בשנה. בעיקר בשביל להציל שכנים אקולוגים עם תינוקות מחותלים בחיתולי בד. אתמול הגיעה Einat Grauer לעזור לנו לסדר את המחסן, המייבש עמד שם ותפס מקום יקר והבנו שאפשר לשחרר אותו. התינוק חגג 20 בקיץ האחרון.

אדמאמא היא החזון של גור, קריאת הנשמה שלו:אדמאמא היתה קריאה לעזרה מול מערכת שלא מסוגלת לספק לנו את מה שאנחנו צריכים, באיכות שאנחנו צריכים מבחינה פיזית ומבחינה חברתית. הקריאה היתה: יש כאן עודף של אדמה, עודף של מים ונשמח לחברה כדי לעשות את הדרך הזו ביחד.הדגם שנתקלתי בו שמיד תפס אותי, היה איור של "הבית והחצר כמערכת אקולוגית עצמאית" שציירה דבורה הילה בן דוד והופיע במאמר שלה העל קהילות ירוקות בירחון "ארץ ישראל". Hilla Ben Davidמאז האיור הזה הפך לדגם שלפיו אני פועל ואותו אני רוצה לממש. הדגם הזה מסמל בשבילי את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאוס הנוכחי. מבאג 2000 ועד הקורונה התשובה מבחינתי אקטיביזם בחיי היום יום, בניית מערכת תומכת חיים בעצמנו עם השכנים שלנו -. זה נכון מבחינה רגשית, זה נכון מבחינה פוליטית ומבחינה כלכלית.היות ואנחנו חלק מהביוספרה, מערכת חיים המספקת לנו, האנושות את הכל, אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ל"התבונן בטבע וליישם בחיים"! ולבנות את הפיסה שלנו בפאזל שהוא האישי שהוא הבית והחצר שלנו, כי הם נמצאים בשליטה שלנו בניגוד להרבה דברים אחרים.צ'ארלס אייזנשטיין אמר שהגאולה שלנו תבוא דרך שיתוף פעולה עם מינים נוספים והשתלבות במערכת ביולוגית שלמה שאותה אנחנו בונים סביבנו.באיור הזה יש את כל המרכיבים – בית הבנוי מחומרי המקום שבנוי כך שהצמחים שמסביבו מאפשרים חדירה של שמש בחורף ומונעים אותה בקיץ. מבנה האוצר את המים על הגג לשימוש כל השנה, המנצל את קרינת השמש ואת כוחה של הרוח לחשמל.אם תעקבו אחרי החיצים תראו שהם יוצרים לרוב מעגלים סגורים של יצור או אגירה ושימוש חוזר.במערכת כזו, כל יום אנחנו עשירים יותר,במערכת הקפיטליסטית אנחנו חיים בתוך צינור, נצמדים לדופנו בעוד כל המשאבים חולפים על פנינו בזרימה אין סופית (תהיה סופית בסופו של דבר). אבל אנחנו הרי אלו שמחזיקים את השיבר אלו שמפעילים את מכונות הכרייה ומכלים את הכל ובכך חיים את הרגע בצורה הכי גרועה שיכולה להיות.ומי שלא ראה עדיין או ששכח בסרטון "סיפורם של הדברים" story of stuffאנני לאונרד מציגה את זה מצויין –https://youtu.be/RhHitkgQrYsהבסיס שלי לפעילות שלי באדמאמא היתה – אני בן אדם לכל הרוחות, לחיים שלי יש ערך, אני לא איזה בורג במערכת. אדמאמא עבורי היתה "זעקת הברגים" כמו הזעקה של השדרן בסרט "רשת שידור"https://youtu.be/MRuS3dxKK9Uבדגם של הבית והחצר כמערכת עצמאית, המודל הוא הדלי שאינו דולף מתמלא כל הזמן ואת העודפים אפשר לחלוק. כל מה שנאסף היום נאגר ומתווסף למה שהגיע אתמול, ומחר נהייה יותר עשירים כי השמש שוב תזרח והאנרגיה שלה תשמר ותאגר בצמחים שימשו לנו כמזון ובצורת חשמל. ואם יש לנו משאבה סולארית שמעלה את המים היא תאגר כמים על הגג.הבית והחצר, כמו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" אוגר, שומר, אוצר את המים שנספגים ומחלחלים במקום כשהמאגר הכי חשוב הוא האדמה שבטיפוח הנכון תחזור להיות הספוג למים ותפסיק להסחף, נוסיף בריכות ומיכלים ויהיו לנו את כל המים שאנחנו צריכים.החומר האורגני נשאר ומעשיר את האדמה. עודפי מזון נשמרים ובמקום חסכונות שישמרו בכספות הבנק וישמשו ל"מי יודע מה.." או יעלמו בהתמוטטות זו או אחרת, אנחנו אוגרים את העושר הזה במזווה שלנו. תדמיינו שכל פעם שאתם אוכלים את הפרי שצמח בגינה שלכם או בעציץ במרפסת בין אם טרי או מיובש אתם אוכלים "ביס של שמש".לי נורא חשוב שמה שאני עושה יהיה נכון בכל הרמות, גם ברמה המוסרית וזה אומר לקחת 100% אחריות על המעשים שלי כולל מה שנכנס לגוף ומה שיוצא ממנו (ולכן אני חייב שיהיו שרותים יבשים). כי אושר גדול מבחינתי זה שאני יודע שמה שאני עושה הוא טוב ואני חלק ממחזור החיים. –זה מחייה אותי.להיות מנותק ממערכת החיים זה למות, ואכן זה מה שקרה לי כשגרנו בדירה עם דשא סינטטי.אני מאמין שאדמה לא צריכה לעלות כסף, אוויר לא צריך לעלות כסף, מים לא צריכים לעלות כסף, אוכל לא צריך לעלות כסף ובית לא צריך לעלות כסף.חשוב לי להמשיך, לשים את הדגם הזה בתור דגם מרכזי ולעשות את זה יחד איתכם. לכן, מהתחלה של קמפיין המימון רציתי לכוון אותו בשביל לבנות את המערכת הזו – פיזית או ארגונית כדי להתחבר למעגלי החיים ולהניע אותם בכל מקום בו אנחנו נמצאים.קחו את הדרך, קחו את זה כמשימה לתרגם את הדגם הזה לחיים שלכם, לבית שלכם אני כאן בשביל לתמוך.

סיפורי אדמאמא החלטתי שאני כותבת על דמות מרכזית באדמאמא ביום הולדתה. אבל היות וגילי הוכיח לכולנו כמה הוא משמעותי ויקר לכל כך הרבה אנשים ביממה האחרונה, אחרי שנעלם וחיפשו אותו ברחבי הרשת והארץ אז נראה לי שזה הזמן המדוייק להקדיש לו את הפרק הבא:גילי הגיע לאדמאמא בקיץ 2012 על תקן של אקטיביסט מחאה מתל אביב, עטור בהילה של חשאיות. כל כך חשאי שהיו שחשבו שהוא הסמוי שהרשויות שתלו באדמאמא.במייל ששלח לנו הוא כתב:קוראים לי גילי, ואני מאזור המרכז.אני נמצא כבר מעל לשנה בתנועת ה"צדק החברתי", פעיל בבית העם ובעוד יוזמות שקמו מהקיץ האחרון של 2011. נושא החוות האקולוגיות מאוד מעניין אותי, כי אני מבין שהוא הצעד הבא לתיקון החברה והטבע.יצרתי פה בבית העם גינה קהילתית, שמושתת על ירקות ועשבי תיבול. אי ירוק בנוף האורבני.התעסקתי רבות בסוגים שונים של בנייה, כולל בנייה משימוש חוזר של חומרים.באחת מהשכלותיי אני מעצב פנים, שלקחתי את זה הלאה לכל נושא הבנייה הירוקה.אני רוצה לעבור לחיות בחווה ולהוסיף ללמוד את כל נושא האקולוגיה והפרמקלצ'ר.הייתי מעוניין לדעת אם אתם צריכים אנשים לעבודה בחווה?אחת לכמה חודשים היה משתף בעוד פרט מחייו – בעצם משתף זו לא המילה המתאימה אלא היינו מגלים במקרה עוד פרט לפסיפס הזה שהוא גילי.פרטים נוספים ורובדים של אכפתיות ורגישות התגלו להם לאיטם. למשל, כשהביא את החפצים שלו ואכסן אותם על משטחי עץ מכוסים בשמשונית והביא איתם גם ארגז עץ עם שרטוטים וכלי ציור, ואז התברר שלמד את תחום העיצוב. מצלמה טובה וצילומים ממש מקצועיים העידו על לימודי צילום והמון כלי עבודה שהצטרפו למכולת הכלים גרמו לנו להבין שהוא עבד בבנייה.כשפטרה וחיים הצטרפו עם בנותיהן גילינו כמה הוא אוהב ילדים וכמה הם אוהבים אותו.גם הכשרון לתעתע בכולם כך שלא נדע בדיוק במה הוא מוכשר. למשל לחלוף ככה בנון שלנטיות ולהציע פתרון שמסתבר שהוא ממש גאוני. כשגל ואני ניסינו להבין איך לבנות את כונס האוויר לבית האדמה וגילי בהערה אחת פתר לנו את הכל והשאיר אותנו בפה פתוח.נדמה לי שהיו עוד לפחות 5 כשרונות אבל אני לא זוכרת אותם כרגע.השילוב הזה של חשאיות עם ניחוח מאצ'ואיזם, יחד עם רגישות ואיכפתיות הילכו קסמים על הסובבים ובעיקר על הסובבות – שאכן הסתובבו הרבה. ברור שהיו גם כאלו שהוא עצבן אותם כהוגן אבל לא נראה לי שזה היה לאורך זמן. בזכותו זכינו לכל כך הרבה חברים חדשים לנו ולאדמאמא – Galia Peled' Guy Jana, Pablo Strauss, Hila Walter ועוד, גילי השתלב ממש מהר באדמאמא בעיקר בתחום של ליקוט החומרים. נראה לי שהרבה מהערמות שנותרו שם אפשר לשייך לליקוט שלו. אם אנחנו ליקטנו קורה אחת או שתיים, גילי היה מביא חומרים בקנה מידה של משאית קטנה.לגילי היתה את הדרך שלו לעשות דברים. הביטוי "לעשות גילי" לחפץ הלך והתרווח בשיח באדמאמא והיו לו שני מובנים:אחד – כל מיני המצאות ושימושים מיוחדים למשל הפשטת הכורסאות המרופדות והמרופטות שהיו באדמאמא עד לשלד העץ שלהן ליצירת ריהוט חוץ מקסים.המובן השני היה – לעשות את הדברים לא עד הסוף וקצת בחפיף (או כמו שגל הגדיר את זה בחיבור האלמותי שלו על ההבדל בין פיין שמקר לזק"י שלמצל).היה את הסיפור של הצריף שהתחיל בקופסה שמצאנו בשדה – אבל זה יהיה כבר בפוסט משותף שאכתוב איתו.

למושב ניר משה הגענו אחרי חיפושים והתלבטויות. לרגע כמעט קנינו אדמה במיתר – אבל היא היתה יותר מידי בורגנית בשבילנו . כמעט הצטרפנו לגרעין אקולוגי לישוב גבעת יישעיהו אבל הבנו שזה יקח המון זמן, הסתכלנו על משק בקצה הנידח של מושב צפרירים, ביקרנו חוות בודדים שחיפשה שותפים ולבסוף התחלנו לתכנן מגורים בחצר של ההורים של גור בעומר. שוטטות עם עגלות תינוקות ברחובות השוממים וההבנה שאנחנו לא ממש רוצים להשתלב בדרך המגורים הזו הוציאה אותנו לחפש במעגל הרחב יותר סביב באר שבע.במעגל של חצי שעה נהיגה מבאר שבע מצאנו את מושבי השובלים ובחרנו במושב ניר משה. בבית אחד להשכרה היה עץ ענקי בחצר ואוטובוס שהוסב למרפאה בצמוד לבית ועוד לפני שירדנו מהרכב ידענו שזה הבית שנשכור. איש אחד ממש גדול שהציג את עצמו כרון, ישב במטבח. אחרי שיחה קצרה שעברה דרך ערד ואז ראשון לציון התברר בצירוף מקרים נפלא, שהוא אחיו הגדול של ערן רון, שהיה חבר ילדות שלי ובן כיתה. למשק מספר 10 עברנו עם שחם בן השלוש ומעיין בן העשרה חודשים. בשנה הזו חיפשנו ומצאנו משק למכירה. משק ריק עם בית טרומי שהונח שם בשנות השבעים. בית עם סיפור טרגי: בעלת הבית, ריקי, שגרה בו עם שלושת ילדיה איבדה שם את בעלה וכמה שנים לאחר מכן נהרגה על הכביש בין מבועים לניר משה. לא, אנחנו לא מאמינים ברוחות אבל ליתר בטחון הזמנו מישהו שיבדוק אם הבית רדוף. לא הוא לא היה.אז אחרי קנייה ארוכה ומסובכת ביורוקרטית ואחרי שהרסנו כמה קירות והגדלנו חלונות וקילפנו את האריחים הכתומים ואת הפורמייקה החומה עברנו לביתנו כשאני בחודש השמיני. את חנוכת הבית והולדת אופיר חגגנו ביחד. את המחסן הסבנו למרפאה וטרינרית, גור בנה את החממה ואת לול התרנגולות והבאנו מכולה שתשמש לנו כמחסן.כשהתחלנו את אדמאמא שחם היה בן 10, מעיין בן 8, אופיר בן 6 וירון רק נולד.אדמאמא (שעדיין לא קראו לה כך) והבית היו מעורבבות לגמרי. גלית שהיתה המתנדבת הראשונה גרה בכלל אצלנו בבית בחדר המודבק. אחר כך עודד גר במרפאה ואחר כך כבר היה את הקרוון (מה זה נשמח למצוא את גלית).המקרר היה פתוח לכולם וגם המטבח. המתנדבים היו מגיעים גם לשבת במטבח על מנת להשתמש באינטרנט. אחר כך הבנתי שצריך ליצור הפרדה ויצרנו תשתית נפרדת לאדמאמא. כך אנחנו המשפחה יכולנו לבחור מתי להיות בבית ומתי בחוץ – וזה לא היה קל לבחור.כשחלפו השנים והילדים גדלו הפער בגילאים ביננו לבין המתנדבים גדל והגיל שלהם כבר היה קרוב יותר לגיל ילדנו.כל אחד מהילדים חווה אחרת את אדמאמא:ירון – אדמאמא היתה בית. אני נולדתי עם אדמאמא, לא זוכר תקופה שהיה אחרת ולכן זה מובן מאליו – כל העניין של ה peace and love.זכרון טוב היה לקפוץ על המזרונים עם שאר הילדים באוהל הלבן וגם שהיה ממש מדהים לשבת ליד המדורה ולשיר עם יונתן.אופיר – אדמאמא היתה סוג של שלוחה כזו של הבית עם מלא אנשים כל הזמן. אני מאוד אוהב אנשים ואנשים פשוט היו מגיעים. מגיל מאוד צעיר שמעתי סיפורים של אנשים מכל העולם. כשחברים היו באים היו מגיעים אלי לאדמאמא כי העדיפו לבוא אלי ולא הייתי צריך ללכת אליהם. בין הזכרונות הטובים שהיו לי היו המשחקים. בעיקר משחקי המאפיה עם משפחת בן נון, רוסנה וגלסקי וה"דין עברי" עם האחרים והחברים והמתנדבים.אהבתי גם ללכת בין הקירות של האוהל הלבן בטו בשבטים הראשונים. וסלטות על המזרונים עם החברים.אבל אדמאמא היתה גם מקום שהיה כמו עוד אח, כי הוא לקח את כל התשומת לב. עוד אח לקנא בו על הזמן וההשקעה של ההורים. מעיין – אדמאמא היתה המשך של הבית, גם אהבתי את זה שאנשים מגיעים מכל העולם, בטו בשבט להתחבא ברווח בין היריעות וללכת שם כשאי אפשר היה לזוז בתוך האוהל. אהבתי גם את המשחקים המשותפים עם תושבי אדמאמא – המאפיה ושיר של אש וקרח. התקופה בה כל ערב היתה מדורה והיתה מוזיקה ושיריםהקושי שהיה זה שאנשים עזבו כל הזמן ואי אפשר באמת ליצור יחסים ארוכי טווח.שחם – הייתי יוצא לחצר האחורית והיתה שם אדמאמא, השתדלתי להמנע כמה שיותר

בשיח הסביבתי על השימוש במוצרים חד פעמיים יש תחום אחד שרק לאחרונה התחילו לדבר עליו בגלוי ובגאווה – התחום הקרוי ב"מכובס" מוצרי הגיינה נשית. המילה הגיינה היא מילה די מקוממת שמסמנת גבול בו תהליכים טבעיים מוגדרים כלא הגייניים, אך כשבדקתי את מקור המילה מצאתי שזו שמה של אלת הבריאות ואם יש אלה בעסק אז המחאה (לפחות זו) נרגעת.אנחנו נחשפנו לעובדה שיש בכלל אלטרנטיבה למוצרים הסינטטים וממש לא בריאים לספיגת דם המחזור ממש מזמן. לשירה לוריא שפגשתי במעגל הנשים בתל אביב שגם גרה קצת באדמאמא, היה עסק מצליח לייצור תחבושות רב פעמיות וממנה קבלתי את הערכה הראשונה. בזכות שירה שבאופן קליל וטבעי הביאה את השיחות על מחזור ודם ותחבושות לשולחן המטבח בבית הכל כך גברי שלנו גרמו בסופו של דבר גם לגור להוסיף את הנושא הזה בהרצאות על אלטרנטיבות לחיים מקיימים. Shira Luria אחר כך כבר תפרתי לעצמי עוד הרבה תחבושות במגוון גדלים וצבעים.הבנים שלנו שתפקידם בבית היה לתלות את הכביסה המציאו שיטה לחסוך באטבים והיו מחברים את התחבושת לחבל עם התיקתק שלהם. בגאווה של אמא לבנים אלטרנטיביים הייתי מתגאה שהם אף פעם לא תלו חזייה על החבל אבל הם מזהים תחבושת רב פעמית.במהלך השנים לימדתי עוד נשים לייצר לעצמן תחבושות וכך קרה שהצעתי לחבורה שכונתה "קהילת מחאת עין כרם" שהתגוררו באדמאמא ב 2012 סדנת הכנת תחבושות רב פעמיות.באופן מפתיע פרט למנעמי וליאור השתתפו בסדנה גם רותם שהחליט ללמוד ולהכין תחבושת מתנה לאהובתו באותם הימים (זו היתה סופיה?) וגם מורן רוזנטל שתמיד שמח ללמוד דברים חדשים.סלון הבית שלנו התמלא בבדים וצחוק, גזרנו, תפרנו, הכנסנו מגבות בכמה שכבות, חיברנו תיקתקים ואפילו רקמנו ברכה לתחבושת אותה הכנו ליום ההולדת של אלה. Ella Dvoriחוץ ממתנות יום הולדת באותה סדנה נולד למנעמי עסק חדש שהלך והתפתח וממנו היא מתפרנסת עד היום. איזה כייף זה לפגוש כל פעם את החיוך הגדול שלה כשהיא עומדת ליד הדוכן הצבעוני שלה בשקשוק (שיקשוק הוא ארוע מכירות קהילתי בפרדס חנה) מוקפת בתחבושות ותחתוני ירח צבעוניות.

אנחנו לא רוצים לאכול את האוכל של הקרוון היו מתלוננים הילדים כשהייתי מזמינה אותם לבוא לאכול את מה שבישלו במטבח המשותף. גם כשהייתי מביאה צלחות מלאות אורז מלא, סלט גדול ותבשיל ירקות הן היו נשארות במקרר לגור שיסיים אותם במסגרת חיסולי החבל"ים שלו. וכך פעם אחר פעם היה מתנפץ החלום של חלוקה בנטל מטלות האמהות והייתי נשארת בבית לבשל לילדים "אוכל של ילדים".כל תושבי אדמאמא היו מתכנסים כששמעו את הקריאה לבוא לאכול, אני בטוחה שעד היום מסתובבים אנשים בארץ שמתעורר בהם רפלקס הרעב למראה תרמיל של פגז.הקריאות לארוחה השתנו בהתאם לתושבים באותה התקופה וכללו מגוון קריאות וצלצולים:אוכל, האוכל מוכן, food circle, וצלצול עמוק ומהדהד של הגונג הגדול בגרסה הכל כך ישראלית שלו – תרמיל הפגז שמישהו תלה בזולה שליד הקרוון. את האוכל היו מבשלים במטבח המשותף. בשנים הראשונות היו בלוני גז וכירת בישול אך אחרי שחזרנו מהודו וגילינו את נפלאות הרוקט סטוב, בנינו מערך שלם של כירות בכניסה למטבח ומאז כל הבישול נעשה על שאריות הגזם של מטע הזיתים של כרמון.את הארוחות היינו אוכלים בעיקר סביב השולחן הגדול העגול בזולה שליד הקרוון. כשהיה ממש חם או גשום בתוך הקרוון. ארוחות השישי וכשהיה קהל גדול היו מתקיימות באוהל הגדול. במהלך השנים זכינו למבשלות ומבשלים מעולים במטבח של אדמאמא שהפליאו ליצור בחומרי הגלם הפשוטים ועל כירת בישול המוזנת באש, מעדנים של ממש.גלית, רוסנה, ליאור, אמלי, אורי, אופירה, שירה ודור לקחו על עצמם את תפקיד הטבחים באופן קבוע (ברשימה הזו יש לפחות 3 שפים עם תעודות – מי מזהה ?) ולפעמים היו גם תורנויות של טבחים מתחלפים.התפריט הרגיל באדמאמא היתה שילוב של אוכל בתיבול הודי עדין עם בישול ברוח הריינבו – כלומר אורז מלא, סלט ירקות חתוך גס ועוד ווריאציה על קטנית כלשהי.לעיתים היו גם חוויות קולינריות קצת אחרות כמו התקופה ללא מלח ותבלינים שהיתה בזמן של טלי וגל שטענו שזה יותר בריא וגם ככה אפשר לחוש את הטעמים המקוריים של המזון. או הפעם ההיא ש אופיר התרצה והצטרף לארוחה וגילה שהחמין הטבעוני, לא נשאר ממש טבעוני אחרי שנשאר בלילה במטבח שורץ הג'וקים…..Ofir Rotemומידי פעם היה מתגשם תבשיל אלוהי שנשאר לכולנו בזכרון – למשל מרק השעועית שהכינה Ofira Rafaelov בצהריים שלפני כנס הקהילות. בכלל כל היצירות של אופירה.או צ'אטני הלימונים הכבושים שהכינה שירה יחד עם האידלי שהיא ובוריס היו מכינים פעם בכמה חודשים כשהסכימו לצאת מהדום שלהם ולהרעיף עלינו פינוקים.והקובה של דור ואלינור שהיו צוללים למטבח ויוצאים עם קובה סלק וורדרד שצף במרק מהביל וסביבו מבחר ירוקים שלוקטו בגינה.Elinor Cohenhttps://www.youtube.com/watch?v=aSe5H4s3Uog…מהמטבח של אדמאמא יצא אפילו ספר בישול טבעוני שכתב Dor Abada שגם תרם 20 ספרים לקמפיין גיוס הכספים = שווה.